הרבה דברים נלמדים בקורס כזה, תיאורטיים ומעשיים. איך לאתר סיפורים, לעבד סיפורים, להציף סיפורים; איך לעבוד עם השותפים למעשה הסיפור – המאזינים – אלה הנראים פאסיביים כשהם ממש לא; איך לעשות דרכך בזמן הלימוד, כיחיד עם חלומות מסויימים וכחבר בקבוצה שיש בה כל מני אנשים; איך להתחייב למקום ולתפקיד של מספר הסיפור, איך לשפר את השימוש בקול ועוד הרבה.

מכל הדברים אותם אפשר ללמד וללמוד, נראה לי שמשימה מרכזית היא ללמוד ענווה. זו נלמדת מתוך ההבנה שהמספר אינו מרכז העניין; הוא משרת את האפשרות שיווצר קשר חי בין אנשים, סיפורים, זמנים ומקומות. המילה 'משרת' אינה אהובה על רבים, יש לה פעמים רבות דימוי שלילי, פחות ערך.

מה שמייחד את האמנות הזו ואת היכולת להגיע דרכה לליבו ולמחשבותיו של אדם היא העיסוק ב'אנחנו' כליבה, במובדל מהעיסוק ב'אני' שכאן הוא כלי ולא העיקר, גם אם כלי מיומן מאוד.

מטיל כוכבי-הים

סערת קיץ סחפה המוני כוכבי-ים אל עבר החוף. אלה שנותרו זמן רב מחוץ למים, גוועו. מרחוק ראיתי אדם עובר בין כוכבי-הים. הוא התכופף, הרים כוכב והטיל אותו חזרה לתוך הים. אחר-כך עבר לכוכב הבא, התכופף, הרים אותו והטיל חזרה לתוך הים. ושוב, עוד כוכב ועוד כוכב.

הבטתי בחוף עד קצה האופק. הוא היה זרוע אינסוף כוכבי-ים שנפלטו מהמים. נראה היה לי שהמשימה שאותו אדם לקח על עצמו, הייתה חסרת תועלת. ניגשתי אליו ובקול ידידותי הערתי שלא נראה לי שיצליח להציל מספר משמעותי של כוכבי-ים. שכל מה שיעשה לא באמת משנה.

הוא הרים עוד כוכב, הטיל אותו לתוך המים, הסתובב אלי ואמר, "אני בטוח שלכוכב הזה זה דווקא מאוד משנה."

תודה לכם תלמידינו היקרים, נעמתם לנו מאוד ולמדנו מכם הרבה. בהצלחה!

רשמה: לימור

הסיפורים יסופרו באכסדרה לכל מי שיתקבץ לשם באותו הזמן. נתראה!

איך היה? ערב מלא יופי, ערגה, געגוע ואהבה עם שושנים מהסוג שלא שוכח שהוא גם דוקר. בתיה חרמון וצלילה לוי נמצאות יחד על הבמה כבר לא מעט שנים ומעשה השותפות ביניהן ניכר ונעים לשומע ולמתבונן. שמענו סיפורי-ירושלים מכל מני סוגים ובעיקר את נקודת מבטה של בתיה. כילידת שכונת 'אוהל משה' (שמתם לב לכך שכל השכונות הן משהו-משה, כן?) היא טווה את זכרונותיה לנגד עינינו ומסתייעת בגלריה של נשות השכונה. יש לה חיבה לכל אחת מהן ולכולן יחד. מהצד שלהן היא גם מתבוננת על הסביבה – גברים, ילדים, בתי הכנסת, שוק מחנהיודה, צרות, שמחות, שינויים שאי-אפשר להתנגד להם, מה שגלוי ומה שנסתר מעיניי המתבונן הלא מיומן.

צלילה, בתיה ורוזה-שוף-איל-פוזה

לאלה נוספו שלל סיפורים וקטעי-דברים השייכים למעגל חיי-אישה ודורות נשים, אנקדוטות על טיפוסים שיש רק בירושלים, דברי חכמה, ערמה והומור. ביניהם נשזרו שירים, רובם מתרבות הלדינו שתרמה לעולם רומנסות מלאות יופי וכאב, חלקם שירים ישראלים מוכרים וגם נגינת סולו בגיטרה של צלילה. האמיצים והמבינים לגמו כוסית ערק (חלקם יותר מאחת) ובסוף בסוף קיבלנו מתנה מאחד הנוכחים שישב בעיניים בורקות עם זוגתו ממש מול בתיה – תפילת הדרך באריזה זעירה לשים על צרור המפתחות. מסוג המתנות המופלאות שזוכים לקבל ברגע של רצון-טוב.

כשבתיה וצלילה משרות חום ויופי, לא נחזיר אהבה?

המופע 'שמש על עירי' התקיים במסגרת הסדרה 'סיפורים בקופסא' – מופעי-סיפור למבוגרים במדיטק חולון שהוא אכסניה שקשה להפסיק להתפעל ממנה – גם הקנקן, גם מה שיש בו ובעיקר – מי. תודה לכולכם.

נשמח לראותכם גם הפעם ואם עדיין לא הייתם במופע מספרי סיפורים בסדרה הזו, בתיה חרמון וצלילה לוי הן מקום טוב להתחיל ממנו.

ברוכים הבאים בשערי עולם הסיפורים והמספרים!

האכסניה נהדרת, השכנים נאים והשביל מוביל אל תוך אין-סוף העולם; במציאות ובדמיון, במילה, קול ומחווה כדי ליצור מראות המרתקים את השומעים והמספר גם יחד ולהיות כמה שעות במחיצת שפע של טוב-לב וכנות שאנחנו בני האדם כל-כך זקוקים להם.

דווחה התרגשות מתונה

מנחה ראשי – גיא אלון, מנחה אורחת, ליווי ויעוץ מקצועי – לימור שיפוני.

מה לומדים בסדנה? הישארו איתנו, נספר לכם בהמשך.

בהצלחה למשתתפים וכל השאר מוזמנים לערב הסיום שיתקיים בעוד כשלושה חודשים.

רשמה: לימור.

במסגרת החיפוש אחר פעילות איכותית להורים וילדים אני ממליצה לכם על משהו שודאי לכם שהוא סוכרייה משובחת במיוחד, גם אם לא רק מתוקה. כל הפרטים וגם מילים של בתיה שביקשתי כי ידעתי שיהיה שווה לקרוא אותן. לידיעת סבתאים*, הורים וילדים ישראלים שיש להם אומץ:

תיאטרון חולון "פסטיבל צלילי ילדות", יום שלישי הקרוב 18 אוקטובר, בשעה 10:00 (בוקר). מופע ע"פ ספרה של בתיה גרינר "הנדנדה היחידה שבגינה" וכמובן שיחד איתה יהיו כלי-הקשה, סדנת-תופים והקשבה פעילה של כלל הנוכחים. לפרטים באתר 'הבמה'.

מילים של בתיה

במקצועי הקדום אני מהנדסת בנין, "בגרתי" טכניון וידעתי כמה ברזל וכמה בטון יש לשים כדי שהבניין יעמוד לעולמי-עד (לא אוהבת בושות) ואכן הבתים עדיין זקורים.

עם הולדת ביתי הבכורה נפשי החליפה זהותה, התבוננויות ובחירות השתנו. נטשתי את הנדסת הבניין לטובת הורות אינטנסיבית והיסטרית כעיסוק עיקרי ובלעדי. לא חלף זמן רב ומצאתי עצמי מטופלת בארבעה "זוועתותים" במשרה מלאה ובהתנדבות.

אבל-חיפש אתונות ומצא מלוכה. אמרתי לעצמי, "ויתרת על קריירה ממריאה בעבור שהייה עם ילדייך, יש לך ארבעה אז יש לך קהל קבוע כל יום וכל היום." 'אכלו אותה' המסכנים, כי …

שרתי להם – הלחן קצת ברח לו לאן שהוא רצה אבל הם לא יכלו לברוח.

עשיתי להם תיאטרון – לא משהו אבל הם לא הלכו לאף מקום, גם לא ביקשו כסף חזרה.

במיוחד אהבתי לספר להם – מהכתובים ומהראש, עם ובלי אביזרים, עם ובלי שירים, עם ובלי חרוזים. סיפורים, סיפורים, הם-רצו הדרן ועוד אחד ועוד אחד.

אני והאגו שלי, אנחנו בשמים.

לפעמים השכבתי אותם לישון 3 פעמים ביום רק שיבקשו סיפור.

רצוני להעשיר עצמי כמספרת לילדיי הביא אותי לקורס במוזיאון ת"א הנקרא 'סיפור ויצירה' ומלמד להרחיב את אומנות הסיפור לאומנות הפלסטית הנולדת אסוציאטיבית מן העלילה. הייתי היחידה ששילמה מכיסה הפרטי ולא מכיסה של איזו קרן משתלמת.

חשבתי לי שעוד אמנות שיש בכוחה להעצים את המפגש עם הסיפור היא אומנות הקצב, כלי הקשה ותיפוף. למדתי, התאמנתי ורכשתי. היום אני מעבירה שעות סיפור וצליל. ברשותי עשרות כלי הקשה. מספרת, מקישה לתוך הסיפור ומשלבת סדנת תיפוף לילדים, ילדים והוריהם ומבוגרים; לכאלה שקל להם וכאלה שקל להם פחות.

סיפורי אינם מהמוכרים, של סופרים חפים מפרסום, מעובדים, קצת מחורזים וגם שלי. כתבתי ספר ילדים שיצא בהפקה עצמית, אוייר ע"י דודי שמאי ותורגם למופע. שמו: "הנדנדה היחידה שבגינה". הסיפור מתבונן באומץ והומור על התור שליד הנדנדה שאליה אסף לא מצליח להגיע וההתרחשות הישראלית הטיפוסית שסביבו. כתבתי ספר נוסף שאוייר גם הוא בידי דודי שמאי אך טרם הודפס. שמו:"שער'קה" והוא סיפור "המפזר" קשיים של התחלות קשות בגן חדש.

בתכניות מבוגרים אני מרכיבה ערבים על פי צרכיו של קהל היעד, אגדות עם מעובדות או סיפורים שלי. איני מספרת לקהלים גדולים, מרגישה מוגנת ונינוחה בקבוצות קטנות של עד 50 איש. אני נהנית לגעת בנשמות דרך הסיפור והצליל.

בברכת שנה טובה, בתיה

רשמה: לימור | *סבתאים – צירוף סבתות וסבים

תם הקיץ, עברנו את ספטמבר ועכשיו חוזרים החגים. שנה נסגרת, שנה נפתחת, עולם כמנהגו נוהג ואנחנו בתוכו משתדלים להוביל את הסיפור שלנו לטובה. אחר-כך יגיע אותו זמן הקרוי "אחרי החגים" ונצא לעוד שנת פעילות שיש לנו לכבודה לא מעט תכניות מעניינות. הסיפור המלא בקרוב. בינתיים, אם יש לכם מחשבה להשתלב בסדנאות תמצאו את הפרטים כאן ועד שנתראה מזומנת לכולנו ברכת שנה טובה-טובה. חג שמח!

סיפורים אישיים בעברית מדוברת מפי בהט קלצ'י, שחקנית ומספרת סיפורים.

ערב של סיפורים אישיים ביותר על אישה אחת בת"א של שנות הששים והשבעים, השמונים והתשעים. נשיקה ראשונה, סיפורים על אבא, בעל ומאהב ועל נפשות נוספות שנפגשות ונפרדות.

יום חמישי 2 יוני 2011 בשעה 20:00 מדיטק חולון. רכישת כרטיסים בקופת המדיטק 03-5021552 מספר המקומות מוגבל.

אם בפעם הקודמת סופר בענייני יין שנונים ומרימי-גבה, הרי ש'מקום שיש בו עץ' ייקח את מסע הסיפור לאין-סוף העולם למקום אחר לגמרי… גיא אלון וארז נטף בסיפורי חכמה הודית, סיפורי הבעל שם טוב, אגדות מיערות הגשם בדרום אמריקה וסיפורים מקוריים, מתובלים בשירי עם מהעולם ובלחנים מקוריים. יום חמישי 7 באפריל, 20:00 מדיטק חולון וכל שאר הפרטים באתר המדיטק.